15 ביולי 2014

ככה לא מציירים מציאות

ילדים, מי יודע/ת איפה עזה?


פעם, כשרצינו לשחק קלאס או סימני דרך, חיפשנו גיר ושרטטנו משבצות וחצים על מרצפות המדרכה או המגרש של בית הספר. היום אפשר לקבל את המשחקים האלה מן המוכן, בצבעים עמידים שלא דוהים גם אחרי הגשם. זה קורה בדרך כלל בחופש הגדול, זמן טוב לשיפוצים ושידרוגים במוסדות חינוך. הצוות מתכונן לשנה הבאה, המורות המצוינות מעמיקות בחומרי הלימוד ומחשבות מחדש את דרכי ההוראה, ובהתאם לגודל התקציב אפשר לעשות מתיחת פנים במראה הכללי, כמו בחצר בית הספר שבתמונה הזו. הביטו במפה שבתמונה. מה אתן רואות? מה אתם רואים?



בחצר הכיתות הנמוכות בחצר בית ספר יסודי במרכז הארץ מצוירת מפת ישראל שמזמינה למשחק "ים יבשה". כמו תוספת ומחבואים, גם זה "משחק של פעם" שלא צריך לקנות שום דבר בשביל לשחק בו. רק לסמן קו על הרצפה ויאללה לקפוץ. ים, יבשה, ים ים ים, י-ב-שה! התבלבלת? יצאת מהמשחק. מי שנשארת אחרונה מנצחת. הבעיה היא, שהמפה הזו מציגה לילדים ולילדות מציאות שאינה קיימת.

זו מפת ישראל שמזמינה את הילדים לשחק "ים יבשה". כמו תופסת ומחבואים, גם זה "משחק של פעם" שלא צריך לקנות שום דבר בשביל לשחק בו. רק לסמן קו על הרצפה, ויאללה לקפוץ.  ים, יבשה, ים ים ים, י-ב-שה! לא עמדת בקצב? התבלבלת? יצאת מהמשחק. מי שנשארת אחרונה מנצחת. הבעיה היא, שהמפה הזו מציגה לילדים ולילדות מציאות שאינה קיימת. 

במפה הזו ישראל היא שלמה וצבועה בצהוב חזק. ארבע ערים בה. משמאל: ים כחול ומפרשית לבנה. משמאל למטה: סיני בצבע כתום, עם ציור של שני דקלים. מצרים לא קיימת. מימין: ירדן. כל המדינות השכנות צבועות באותו כתום התנתקות. הערבים אותם ערבים, ים המלח הוא אותו ים כמו פעם, למרות שכבר מזמן התאדה והתחלק לשניים. 

מפות דומות יש בתוך הכיתות. הביטו במפה הזאת:






גם זו מפת ישראל שנכשלה במבחן המציאות. היא מופיעה באתר של רשת בתי ספר גדולה, בתחום הדעת גיאוגרפיה בנושא "ישראל: האדם והמרחב". זהופרויקט בגיאוגרפיה של חטיבת ביניים . גם פה ים המלח מאוחד. גוש דן זה בעצם בין אשדוד לחיפה. השטחים זה ירושלים רבתי. המפה החמודה הזו (תראו את כיסא הנוח והשמשיה בבקעת הירדן) דומה למפות המוצעות לכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודי וגם לילדים ולילדות בגן, בהן יש תפוזים בשרון, בדואים בנגב ובתי זיקוק בחיפה.

במפות ישראל שתלויות על הקירות בגני ילדים אין גבולות מדיניים. באשדוד יש נמל, בנגב יש גמל, בראש הנקרה יש רכבל. בלבה של ירושלים יש חומה, וזו לא גדר ההפרדה. במפות המצוירות הלו בדרך כלל אין הקפדה על קנה מידה. ראו את המפה הזו, שמשווקת באתר אינטרנט גדול המציע מוצרים שונים להורים. הסתכלו על הארץ, לאורכה ובעיקר לרוחבה: 





ה-בעיה של המפה היפה הזו היא הפרופורציות. יהונתן גפן כתב מזמן על אהבתו לארץ שמותניה צרות. לפי המפה הזו, יש לימין הרבה פחות מה לדאוג. מי שלא מאמין שיגגל "מפת ישראל לילדים" בתמונות ויתחיל לפחד. 

באתר האינטרנט של החנות המשווקת את המפה כתוב שמכיוון שמחקרים מוכיחים כי זיכרון חזותי אפקטיבי במיוחד אצל ילדים, דרך חשיפה זו למפה הם יזכרו ויפנימו את המידע. השאלות הן איזה מידע ומהי המציאות שאנו מנחילים ומנחילות ילדות ולילדיםומה בדיוק סופגת תודעתם הצעירה והמתגבשת.

המפות האלו ואחרות הן אמצעי לא רע לתרגול שריר המודעוּת הפוליטית, בעיקר של צוותי חינוךגם כך מעבירים מוסדות חינוכיים מעבירים מסרים לדור הבא. לאו דווקא במילים ברורות, לא בהכרח בדיבור ישיר, אלא בזה הסמוי, שמתחת לרגלינו, זה שאנחנו מסתכלות ומסתכלים עליו כל הזמן, אבל לא באמת רואות ורואים אותו, וזאת בלי הבדל שמאל וימין. 

המפות האלו ואחרות מציירות לילדים ולילדות את המציאות כפי שהמדינה רואה שהם ייראו אותה, ומכשירות את הקרקע עליה יצמחו. לפי מפות כאלו אין שטחים כבושים, יש ארץ-ישראל השלמה ואין דבר כזה עם פלסטיני. אם אנחנו לא על היבשה אז יזרקו אותנו לים. ירושלים היא במרכז וסיני זה אתר לחופשה. אבל במציאות אין מפרש לבן באופןק אלא ענן שחור כבד. מכיוון שהמפות האלו הן כנראה כאן בשביל להישאר, בינתיים המורים והמורות לאזרחות יכולים להשתמש בהם בתור תרגיל להתבוננות ביקורתית. 


המאבקים על התכנים בספרי הלימוד שמאושרים על ידי משרד החינוך חשובים מאוד, אך לא פחות חשוב ולבדוק את המסרים שהילדים והילדות נחשפים אליהם מן היום הראשון במערכת החינוך. לא רק בתכניות הלימודים ובספרי הלימוד ולאו דווקא במילים ברורות ובדיבור ישיר, אלא במה שנמצא מתחת לאף. באחד בספטמבר, בתום הטקס המרגש לכבוד פתיחת השנה, הילדים והילדות נקראים להיכנס לכיתות וההורים - לפתוח את העיניים.

תודה לד"ר מאיה קציר על ההשראה לכותרת. עוד מבחן עצמי יש פה