24 בינואר 2014

כחול זה צבע של בנות ובנים

איך החלפנו כבשה בסוסון ים? בעקבות "יום המחנכת והמחנך" 


לעתים קרובות מדי החינוך המגדרי קורס אל מול המתנות שמביאים סבתא וסבא. הכוונות טובות, וגם חנות הצעצועים הקבועה אינה רשת ענק אלא חנות שכונתית עם צעצועים ומשחקים מוצלחים. אבל איכשהו, בסופו של דבר, הגדולה והקטנה קורעות את העטיפה הצבעונית ומגלות ערכה לעיצוב בגדים ואפילו תפירה, טירת נסיכות נוצצת ואלבום מדבקות, והאמצעי מוצא בקופסה (עטיפה צבעונית גם כן) משחק הרכבה. לעתים זה מזמן גם שיחה שעיקרה חידוד ההתבוננות הביקורתית של הילדים והילדות בנושא, ועל הדרך גם של ההוריםסימון המין והמגדר באמצעות חפצים ממשיך להיות נפוץ מאד, הנה מבחר תמונות שצילמו חברות ששמות לב: 

הבנות רקדניות

בחנות ממתקים וציוד למסיבות יש מארזים למסיבות יום הולדת. הציוד ליום הולדת לבת והציוד ליום הולדת לבן מסודרים באותה כוננית, אך במדפים נפרדים:

הבנים אריות

זה מה שמצאה זהר במזבלה של קיבוץ מעגן מיכאל. כיסא לתלמיד או למזכירה. אפשר לנחש מה צבע הריפוד של כיסא התלמידה, ואיך לא יקראו לכיסא שמיועד לך אם הגעת להנהלה. "כיסא מנהלת" זה לא.


או שאתה תלמיד, או שאת מזכירה. תודה לזהר

כל כך פשוט לתקן. באחד הבקרים נכנסה אימא לארבעה לחנות ספרי הלימוד ומכשירי הכתיבה בשכונה, לקנות תיקייה לשיעור אנגלית לקטנה שלה, תלמידת כיתה ב'. אמנם הילדה ביקשה תיקייה פרחונית, אבל מדוע זו צריכה להיות מונחת על מדף "תיקיות בנות"?

היא האירה את עיניהם של בעלי החנות. את צודקת, אמרו לה, ודעי לך שאם ילדה תרצה תיקייה עם ציור של כדורגל, כמובן נמכור לה. זה ברור, ענתה, אבל כיצד בכלל תגיע הילדה למדף התיקיות עם ציורי הכדורגל אם מראש היא מנותבת ל"תיקיות בנות"? היא הציעה להחליף את התוויות. במקום "תיקיות (בנות)" ו"תיקיות (בנים)", לכתוב: "תיקיות חלקות" ו"תיקיות מודפסות/ממותגות". זה גם לא יזיק לכיס של ההורים. 


בנות ורודות, פרחוניות ומנוקדות. בנים כחולים ומגניבים

אימא לשלושה, שהיא גם אשת חינוך, התרגזה. איך ייתכן שאני מחנכת את הילדים והילדות בגן שלי על בסיס שוויוני והמדפים בחנות השכונתית מלמדים בדיוק ההפך? את צודקת, אמר לה מנהל החנות, ומיד שינה את השלטים.

הידד! תודה למיקי שלא ויתרה ותודה לשרון על התיעוד 

הפתרון אינו בניתוב הבנים והבנות לתפקידים הלא מסורתיים, המקבע גם הוא את גבולות המגדר. הפתרון מצוי בהנחלת ערכים - פתיחות ושוויוניות. כך הבחירה לשחק בבובות או במכוניות אינה מפני שכך עושות בנות או כך עושים בנים, אלא מפני שכך אני בוחר, או בוחרת.

באחד ימים נכנסה הקטנה לגן כשהיא לבושה במעיל כחול. יש לך מעיל של בן! אמרה לה אחת הילדות. הקטנה התנגדה: מה פתאום? זה המעיל שלי, ואני בת. במקום להתעלם, ניתבה הגננת את השיחה למעשה חינוכי. מדי שבוע מוטמן בקופסה גדולה בגן חפץ כלשהו, ועל הילדים והילדות לשאול שאלות ובסופו של דבר לגלות מה יש בפנים. הפעם היה זה המעיל הכחול, והפעם נושא השיחה היה ערך השוויון. מעיל כחול יכול להיות מעיל של בת ויכול להיות מעיל של בן, הסבירו הילדים והילדות להורים שבאו לאסוף אותם אחרי הצהריים. 

מי יודע/ת מי הילדה שלובשת מעיל כחול? (התשובה בהמשך)

המגמה על מדפי החנויות הולכת ומקצינה. ראו את המגמה המסתמנת מהתבוננות בצעצועים ובבובות משנות השמונים, לעומת היום. למשל, לגו: 

באייטיז היו גם דברים טובים


תודה למאיה על הקישור ולאבי, שתמיד שם לב


תראו מה קרה להולי הובי, לגברת סטרוברי ולבובת כרובית ומונופולורוד יותר, חשוף יותר, שדוף יותר. נראה שמעולם לא היינו כה אחר, כלומר אחרת. 

לסיום, סיפור אופטימי. בבית הספר התקיים לאחרונה "יום המחנך". ב"יום המחנך" מתקיימת פעילות לצוותי ההוראה והחינוך של בית הספר. ועד ההורים המרכזי דואג למתנה קטנה, כמו שוקולד מקושט באריזה מנצנצת והכי חשוב - ברכה אישית קשורה בסרט. ההרצאה והפעילות התקיימו בחדר הסגל של בית הספר, שעל הדלת שלו תלוי השלט הזה:

חינוך טוב אינו חינוך לעדריות. תודה לליאורה

שמחתי לבוא להרצאה לצוות בית הספר. התחלנו ב"יום המחנך" ובהיסטוריה שלו, וראשיתו בדמותו של יאנוש קורצ'אק. עד מהרה צפה ההבנה ש"יום המחנך" צריך להיות "יום המחנכת", או: "יום המחנכת והמחנך". מכאן התגלגלנו לשיחה על בנות ובנים בכיתה ומחוץ לה ועל האחרת היא אני. דיברנו פמיניזם בלי להגיד את השם המפורש. בסוף ההרצאה קיבלו כולן שוקולד מקושט באריזה מנצנצת וברכה מגולגלת קשורה בסרט, וגם שלט חדש:

שלט חדש לחדר הסגל של בית הספר. תודה לעמליה

תחת התמונה שהעלתה המורה יעל לאתר בית הספר כבר נכתב אירועי "יום המחנך/ת" ולא "יום המחנך", ובמכתב התודה כתבה המנהלת: "יום המחנכת". ומה חדש על המדפים ברשת חנויות ספרים  גדולה שמקטלגת ספרים על נשים בתור "נשים וזוגיות"? אין חדש. 


הילדה שלובשת את המעיל הכחול בסיפור "המטריה הגדולה של אבא" היא כמובן בתיה.


הורים, שברו את המונופול
לא, אדוני השר: האחרת היא אני
אל מדף ספרי ההיסטוריה