21 בפברואר 2017

בגרות בהיסטוריה: מה השאלה?

במקום בחינה, לתת עבודה


אורי משגב קרא את רשימת הנושאים לבחינת הבגרות בהיסטוריה, שהתקיימה בשבוע שעבר, וכתב את כל מה שנכון ובעיקר קל מאוד לטעון: הרשימה מגלמת צרות אופקים, לאומנות ובדלנות, ואם ככה מלמדים היסטוריה, זה חטא פוליטי והחמצה פדגוגית. משגב צודק. אבל כשהוא מבסס את הטענה על רשימת הנושאים לבגרות בהיסטוריה, הוא מסיט את תשומת הלב מן העיקר ובאופן לא מודע משתף פעולה עם השלטון. כי זה בדיוק מה שהשלטון בישראל רוצה שהאזרחים והאזרחיות שלו יעשו: ישננו חומר ויפלטו אותו בצורה מסודרת, בלי לשאול שאלות. בשביל השלטון בכלל ובשביל שר החינוך בפרט, הטרוניה השנתית על בחינת הבגרות בהיסטוריה היא ספין אפקטיבי. לכן, במקום להלין על רשימת הנושאים המצומצמת לבחינה, יש למחות על עצם השיטה, שלא מדרבנת את הנוער לשאול שאלות.




4 בפברואר 2017

חלוצות המחול הישראלי

על הספר תנועה לאומית: על מחול וציונות מאת ליאורה בינג־היידקר


הכותרת הקולעת של ספר עיון מעניין זה (על מחול וציונות, הוצאת עולם חדש) מלמדת על ריבוי המשמעויות החוזר ונשנה בכל פרקיו. תנועה אינה רק "זרם ציבורי, ארגון מקיף של המוני עם המאוחדים בשאיפה כללית" או "שינוי מקום, מעבר" (אברהם אבן־שושן) שיחד עם המלה "לאומית" אינה רק מגדירה זרם החותר לייסד "קהילה פוליטית מדומיינת" (בנדיקט אנדרסון), לעניין זה התנועה הלאומית היהודית. תנועה היא "תנועת החיים, שהפעילה אותם על במת ההיסטוריה בכוריאוגרפיה תזזיתית, מחול גדול בעל אופי אימפרוביזטורי המשתנה ומשנה את אופקיו בעודם מתהווים, בהתאם לנסיבות". גם מושגים כמו דרך, התיישבות, חלוץ וכמובן מחול מקבלים בספר זה משמעויות מרעננות. דווקא ציונות, מושג רב-הגדרות ופירושים כשלעצמו, החל במילונים ולקסיקונים דרך ספרות עיונית ומחקרית ועד הסלנג הצברי, זוכה להגדרה כמעט אגבית, כמונח שנטמע ב-1890 על ידי נתן בירנבאום, וגם זה בהערת שוליים.

מחוללות בחג העומר, שנות ה-40 / ארכיון רמת יוחנן, פיקיוויקי


26 בינואר 2017

מה מלמדת אותנו האישה בשחור?

גיבורת השואה מרים נוביץ


מאז תמה מלחמת העולם השנייה, לא חדלה מרים נוביץ לעסוק בשואה. היא היתה מהפעילים המרכזיים במדינת ישראל לאיסוף חומרים, קיטלוגם ומיונם, מראשוני המוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות. היא אספה מסמכים בארץ ובחו"ל, גבתה עדויות מניצולים וניצולות, פרסמה ספרים ואצרה תערוכות. זה ניכר גם בקוד הלבוש שלה: לעולם שמלה שחורה ארוכה, בדש היה נעוץ פרח לבן, מחרוזת פנינים ונעליים שחורות. בראיון שנתנה בשנת 1959 לעיתונאי "מעריב" אמרה: "אנשים חוששים מפני! יודעים, שבכל נושא שיחה אמצא את הדרך לנושא הגיטו, אדבר על המשרפות, על השמדה, על אמני הגטו – בקיצור, על כל דבר, שריח שנות 1945-1939 נודף ממנו".

מרים נוביץ 1990 1908