26 ביוני 2017

כי זה כבר לא 1960

לא פקידה, טייסת


בתחילת שנת 1960 ערכה מערכת עיתון "הארץ" משאל בקרב כ-100 צעירות שזה עתה השתחררו מצה"ל במטרה לברר מה הן חושבות על שירות נשים בו. היה זה על רקע דיונים שחזרו מדי פעם בממשלה ובכנסת בנושא משך השירות של נשים בצה"ל, במסגרתם עלו הצעות לביטולו או קיצורו. רובן ציינו לחיוב את התרומה האישית. הגיוס היה הזדמנות לצאת מבית ההורים, וגם "להכיר אנשים ולקנות בטחון עצמי". השירות היה הזדמנות ללמוד מקצוע כמו פקידה, חובשת, אלחוטאית או מורה. חלק קבעו ששירותן היה מיותר. רובן ככולן נטו לחשוב שתרומתן לביטחון ישראל היתה מועטה, אם בכלל.




23 במאי 2017

האישה מ"הבית ברחוב גריבלדי"

במלאת 57 שנה לחטיפת אייכמן בארגנטינה: סוכנת המוסד יהודית נסיהו 


ב-23 במאי 1960 הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון כי "לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי ביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי יחד עם ראשי הנאצים למה שהם קראו 'הפתרון הסופי של בעית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם". היתה זו אחת ההודעות הדרמטיות ששמע הציבור הישראלי, שפתחה את אחת הפרשיות המרכזיות בתולדות החברה הישראלית: משפט אייכמן בירושלים. בתחילה, הוצגו מי שהביאו את אייכמן לישראל בתור "מתנדבים". בפועל אלו היו אנשי שירותי הביטחון הישראליים. כמו בהרבה מאוד סיפורים היסטוריים אחרים, גם בסיפור חטיפה זה השתתפה אישה. זו היתה יהודית נסיהו.

יהודית נסיהו 1924 - 2003 / מקור: אתר רחוב משלה


1 במאי 2017

ונזכור את כולן: רות מוריץ ומרים אהרוני

ועוד משהו על הדרת נשים* 


רות מוריץ נהרגה בג' בסיון תש"ח, 10 ביוני 1948. היה זה במהלך תקיפה של הלגיון הערבי בכפר יהודיה (עבאסייה). היא היתה אז ליד המרכזייה הטלפונית, במטרה לקיים את הקשר בין המטה לבין העמדות. באתר מוזיאון האצ"ל בתש"ח מסופר כי הכוח קיבל פקודה לסגת. כששמעה שחברתה לנשק מרים אהרוני נשארה בעמדת התצפית בראש המסגד ביהודייה, חזרה כדי להציל גם אותה. החברים קראו לה לחזור. אמרו לה שאין טעם לעלות. היא לא חזרה. על כך הוענק לה לימים אות "עיטור הקרב", אות של האצ"ל שהוענק על ידי מנחם בגין. 

רות מוריץ 1948-1930