25 ביולי 2017

70 שנה לפטירתה של רופאה חלוצה

ד"ר בת-שבע יוניס (גוטמן) 1880 ברסביה, 1947 תל־אביב


ד"ר בת-שבע יוניס (גוטמן) היתה רופאת נשים, רופאה ראשונה במושבה גדרה ובעיר תל אביב, ממייסדי האגודה המדיצינית העברית, הידועה בתור הר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל. היא נולדה באחד בינואר 1880 בבסרביה לשלמה יוניס ולחיה פייגה לבית ליפשיץ, שהיתה מצאצאי הבעל שם טוב. זה היה בית אמיד שהחזיק באידיאולוגיה ציונית וקיבלה חינוך עברי, שלמה יוניס נמנה עם חובבי ציון. באודסה למדה בגימנסיה לבנות. כשהיתה בת 17 החליטה ללמוד רפואה. אביה התנגד: מוטב שלא תרחק מהבית ותלמד מקצוע פרקטי, כמו תפירה. אמה תמכה ועודדה אותה לצאת ללמוד. הצעירה נסעה לז'נבה, שוויץ, ללמוד רפואה. מכיוון שעדיין לא מלאו לה 18 התקבלה לשנת ניסיון, אותה סיימה בהצטיינות. במהלך הלימודים השתתפה בפעילות אגודת הסטודנטים הציוניים, עמה נמנה גם חיים ויצמן, לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל.

ד"ר בת-שבע יוניס (גוטמן)



17 ביולי 2017

את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק

פוסט אורח מאת נעם סמית


נעם סמית
הגענו אליה לאחר נופש קצר בחוף דור. אני נטפתי כמו ברז בעקבות האלרגיה שלי והיא נתנה לי את אחת מתרופות הסבתא שלה. היה זה המפגש הראשון שלי פנים אל פנים עם ציקי, לאחר שבמשך כמה שנים רק שמעתי את השם מרחף  תדיר בחלל סלון המשפחה. כזאת היתה ציונה (ציקי) לירון לוי, סבתה של אשתי, אישה פעלתנית עם אנרגיות אינסופיות שרוחה והרושם שהותירה ניכרו בחיי משפחתה גם לאחר לכתה מהעולם באוקטובר 2010.

במסגרת קורס בנושא נשים בהיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים בו התבקשתי לכתוב ערך בעל חשיבות היסטורית על אישה, התעמקתי בסיפורה של האמנית ציונה לוי-לירון. נוכחתי לדעת, שפעילותה הענפה חרגה הרבה מעבר לתחומה המצומצם של משפחתה. היא הלחינה והפיקה יצירות מוסיקליות רבות בשיתוף זמרים ומוסיקאים נודעים, יצרה פסלים וציורים שהוצגו בתערוכות יחיד במוזיאונים חשובים, ניצחה במשך שנים על התרבות בקיבוץ שפיים, ועוד. למרות שהחשיפה הציבורית מעולם לא היתה הכוח שהניע אותה, חשבתי שראוי שיהיה לה מקום בסיפור הישראלי הרחב.


26 ביוני 2017

כי זה כבר לא 1960

לא פקידה, טייסת


בתחילת שנת 1960 ערכה מערכת עיתון "הארץ" משאל בקרב כ-100 צעירות שזה עתה השתחררו מצה"ל במטרה לברר מה הן חושבות על שירות נשים בו. היה זה על רקע דיונים שחזרו מדי פעם בממשלה ובכנסת בנושא משך השירות של נשים בצה"ל, במסגרתם עלו הצעות לביטולו או קיצורו. רובן ציינו לחיוב את התרומה האישית. הגיוס היה הזדמנות לצאת מבית ההורים, וגם "להכיר אנשים ולקנות בטחון עצמי". השירות היה הזדמנות ללמוד מקצוע כמו פקידה, חובשת, אלחוטאית או מורה. חלק קבעו ששירותן היה מיותר. רובן ככולן נטו לחשוב שתרומתן לביטחון ישראל היתה מועטה, אם בכלל.